פסק-דין בתיק ב"ל 11805-06-13

1.         זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8.5.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר (להלן: ההחלטה).

2.         טענות המערער:

2.1        הוועדה לא לקחה בחשבון את כל השיקולים הנדרשים ממנה בנוגע לנסיבותיו ויכולותיו האישיות של המערער ומהות הנכויות מהן סובל. הוועדה לא נתנה דעתה לפגיעה בברכיים שהקנתה לו 20% נכות לפי סעיף 35 הדן בהשפעה בינונית על כושר הפעולה. הוועדה לא נתנה דעתה ליכולת המערער לשבת במהלך יום של עבודה. הוועדה אף לא התייחסה לנכות שנקבעה למערער בגין דום נשימה בשינה.

2.2        קביעת הוועדה כי המערער מסוגל לבצע עבודות כגון מיון, הרכבה ואריזה הינה מסקנה ואינה הנמקה כדרישת הפסיקה. מה גם שעבודות אלה אינן לוקחות בחשבון את הנכות בכפות הידיים של המערער וההגבלה בשורש היד.

2.3        היה על הוועדה למנות פקיד שיקום אחר ממר פסח שפסל עצמו לאור היכרות מוקדמת עם המערער.

3.         טענות המשיב:

3.1        למערער קיים צבר של נכויות קלות, אין בתיאורן הפלסטי של ליקויו ומגבלותיו כדי להראות כי הוועדה לעררים לאי כושר לא עשתה מלאכתה כראוי.

3.2        יצויין כי המערער הופיע בפני הוועדה ותלונותיו בפניה שונות משום מה מההשפעות הקשות שתוארו בפנינו בטיעוני ב"כ המערער, כך לא נאמר מפיו מילה אודות עייפות אלא מצב רוח רע בבוקר ונראה בעליל כי הנכות שקיבל בגין הפגיעה בברכיו מואדרת על ידו באופן בולט ומופגן.

3.3.       הוועדה עשתה מלאכתה נאמנה, סקרה את המלצת פקיד השיקום, המלצת הרופא המוסמך, קבעה לאור צבר נכויותיו כי הוא מסוגל לעבודות שונות במגבלות ולאור קביעתה לא איבד למעלה מ- 50% לכושרו לעבוד.

3.4        לעניין הרכב הוועדה בהתאם לתקנה 26 בפרק ד' שך תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד - 1984, יכולה וועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר לדון בהרכב של 2 חברים בלבד.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.         במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213 ).

5.         על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים.

6.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

7.         לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בדו"ח שיקום - חוו"ד פקידת שיקום שניתן בעניין המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער .

8.         במסגרת ישיבתה מיום ה- 8.5.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 3 לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא מכיר את מר פסח טבק חבר הוועדה שאינו זוכר את התובע אך החליט לפסול את עצמו. התובע הסכים לדון בעניינו בהרכב של רופאה ואיש שיקום בלבד (הרכב זה מתאפשר גם על פי התקנות ועל כן יש לדחות טענות המערער בעניין האמור). התובע ציין כי הוא מתהלך עם כאב אינו עובד משנת 98 יש לו פלטינות בידיים בעיה בכתף וברגליים וכי אינו יכול לעמוד על הרגליים, המערער הוסיף כי הוא סובל מלחץ דם וסכרת בעטייה נוטל הרבה כדורים ומטופל באינסולין לסירוגין על פי רמות סוכר, כי הוא מתקשה לנשום בלילה וכי בבוקר אין לו מצב רוח. המערער הוסיף כי הוא סבל מאבנים בכיס מרה ונותח, כי לאחרונה עלה 20 קילו במשקלו וכי הוא מתקשה בישיבה על כיסא.           

9.         במסגרת ממצאיה מציינת הוועדה (סעיף 6 לפרוטוקול), ציינה:

            " בן 46 אובחן כסובל מסכרת (20) יתר לחץ דם (10) דום נשימה בשינה (20) מ/א כריתת כיס מרה (20) 8.8.12 - 30.9.12 - 0% מ- ה- 1.10.12, צלקות נרחבות (10) שינויים ניווניים בברכיים (20) הגבלה קלה שורש כף יד שמ' (5) השמנת יתר (20)

            סה"כ נכות רפואית יציבה בשיעור 62%.